החלטה בתיק ת"א 21995-09-12

לפניי בקשת הנתבעים 2 ו- 3 (להלן: " המבקשים"), להורות על סילוק התביעה נגדם על הסף, בשל העדר עילה.

המבקשים הינם בעליה של המבקשת 1 (להלן: " החברה"), אשר נקשרה בחוזה קבלנות משנה (להלן: " החוזה") עם המשיבה (להלן: " שטרן"), על פיו התחייבה החברה לבצע עבור המבקשת עבודות שלד בטון בפרוייקט הקמת מגדל אורדע ברח' ביאליק ברמת גן.

תביעת המשיבה הוגשה בגין הפרה נטענת של החוזה ונטען בה, בין היתר, לפיגור משמעותי בלוח הזמנים, אי הספקת עובדים בהיקף הנדרש ועוד.

המבקשים טוענים בבקשתם, כי כתב התביעה אינו מפרט, לגביהם, עובדות המקימות עילת תביעה נגדם, בגין הרמת מסך או כל פירוט של עובדות המצדיקות חיוב אישי של המשיבים בחובות החברה (המוכחשים ע"י המשיבים והחברה) וכי כל שיש בו הוא טענות בעלמא וציטוט  טכני של העילות הקבועות בחוק להרמת מסך. עוד מדגישים המבקשים, כי מאחר שעסקינן בטענות למרמה (הונאה - כנטען בתביעה), חייב כתב התביעה, על פי תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות"), לכלול פירוט של המעשים ותאריכיהם, בעוד שבכתב התביעה דנן אין ולו בדל של פרט או עובדה, כנדרש.

עוד נטען, כי המשיבה עושה שימוש לרעה בהליכי ביהמ"ש, שכן היא כללה את המשיבים בתביעה לא מאחר שיש לה עילת תביעה נגדם, אלא מאחר שהיא מבקשת להפעיל עליהם לחץ, כדי שייענו לדרישותיה.  

לגבי המבקשת 3 (להלן: " מ.ג.א.ד") נטען, כי אין בכתב התביעה כל טענה כי היא חייבת כספים כלשהם לשטרן, כי היא אף אינה מחזיקה במניות כלשהן של החברה וכי אין כל קשר בין מ.ג.א.ד לבין הפרויקט.

בתגובתה מפנה שטרן לכתב התביעה וכן לחקירות שנערכו בבקשה לביטול העיקולים הזמניים.

על אף שחוזה הקבלנות נכרת בין שטרן לבין החברה, ללא ערבות המבקשים, טוענת שטרן, כי יש לחייב גם את המבקשים, בסכום הנתבע , שכן, לטענתה, המבקשים הציגו בפניה מצגי שווא, באשר ליכולת החברה למלא אחר התחייבויותיה, המבקש 2 (להלן: " עאסי"), ניהל את החברה כעסק פרטי, בהתאם לאינטרסים הפרטיים שלו, תוך נטילת סיכון בלתי סביר לפרוע את חובותיה, כי הוא השתמש בחברה לשם יצירת רווח פרטי עבור עצמו ואף נהג עירוב בין החברה לבין מ.ג.א.ד, על ידי העברת פועלים בין העובדים ותשלום משכורות עובדיה של החברה על ידי מ.ג.א.ד, לפיכך יש לחייבו הן אישית והן מכח "הרמת מסך".

לאחר ששקלתי טענות הצדדים סבורה אני שיש לדחות את הבקשה.

 אמנם, הרמת מסך הינה צעד חריג, אשר לא ייעשה על נקלה [ע"א 3755/03 שמעון בן חמו נגד טנא נגה (שיווק 1981) בע"מ (2004)]. על פי סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט (1999), תבוצע הרמת מסך רק "במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים", כאשר ברור שנעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, בין כדי  להונות ובין כדי שלא לפרוע חובות, אולם השאלה אם נעשו מעשים המצדיקים הרמת מסך, אם לאו, ראוי שתתברר במסגרת ההליך העיקרי.

בכתב התביעה נטענות טענות שונות נגד התנהלות לא ראויה וחסרת תום לב של עאסי, כבר במו"מ בין הצדדים  וכן נטען, כי הוא ניהל את עסקיה של מורד ביחד עם עסקיה של מ.ג.א.ד, ללא הפרדה ביניהן ולכן נטען כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין עאסי ומ.ג.א.ד לבין מורד. היינו ­- עילת התביעה נגד מ.ג.א.ד קשורה בהתנהלותו הנטענת של עאסי, שהינו גם בעל מניות במג.א.ד (גם אם רכש את מניותיו בה לאחר חתימת ההסכם בין הצדדים).

אמנם, בהחלטתי בבקשה לביטול העיקולים הזמניים קבעתי, כי מחלוקות לגבי ביצוע עבודות ומחלוקות בדבר ביצוע עבודות נוספות, הינם עניינים שבשגרה בפרויקטים של בניה ואין במחלוקות לגביהם משום עילה להרמת מסך ואף ציינתי, כי, על אף שמצאתי תמיכה כלשהי בטענות שטרן נגד המבקשים (דכאן), לא מצאתי בראיות שצורפו לכתב התביעה " בסיס מוצק דיו" לטענות בדבר מצגי שווא או מרמה, " על מנת שאוכל לקבוע כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לעילת תביעה נגד עאסי או מ.ג.א.ד" וכי " יש מקום לטענה, כי צירופם לתביעה נעשה שלא בתום לב", אולם אין להבין מכך, כי ניתן לקבוע, כבר כעת, בשלב מקדמי זה, כי הטענות הנטענות בכתב התביעה הינן מופרכות על פניהן. "עילת תביעה" ו"ראיות מהימנות לכאורה" לאו חד הם.

אינני סבורה כי אין בכתב התביעה פירוט מספיק, לשלב זה, המצדיק סילוק התביעה על הסף נגד המבקשים. לא למותר לציין, כי על כתב תביעה להכיל את " העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה" (תקנה 9(5) לתקנות) (ההדגשה אינה במקור) ואין צורך שיכלול את הראיות להוכחתן.  

הלכה היא, כי לאור חוזקה של זכות הגישה לערכאות, לא במהרה ידחה ביהמ"ש תובענה על הסף וכי יש לנקוט משנה זהירות בטרם תידחה תביעה. לפיכך, מקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתביעה תתקבל והתובע יזכה בסעד המבוקש, אין נועלים לפניו שערי בית-המשפט" (בג"צ 254/73 - צרי חברה פרמצבטית וכימית בע"מ, ואח' נגד בית-הדין הארצי לעבודה, פד"י כח (1), עמ' 372, בעמ' 378-377); (בש"א (תל-אביב-יפו) 3797/05 - אדמונד הרטפלד נ' בניני א.י.מ מנור בע"מ ואח' (2005)). ביהמ"ש ידחה תביעה על הסף, אך ורק כאשר הוא משוכנע, שהתובענה תידחה, בסופו של דבר, אם יתקיים דיון לגופו של ענין (ע"א 716/75 - גל בר-אור נ' דוד בר-אור . פ"ד ל(2), 253, עמ' 255-256.)  

לפיכך ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

מזכירות: להעביר התיק לחלוקה לשופט.

החלטה זו ניתנה על ידי בסמכותי כרשמת ביהמ"ש המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ג, 01 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: